הפשרה המשפטית טובה לימין? הכרחי להבין | דעה

בכדי לדון ולהבין את הצעת הפשרה ולשפוט לאיזה צד היא טובה, ראשית הכרחי להבין את הרקע ולזכור שכרגע מדובר בפרסומים בלבד ולא בהצעה רשמית. רבים מאזרחי ישראל טועים לחשוב שהמאבק על הרפורמה המשפטית הוא בהכרח ה"קרב על הדמוקרטיה". מחנה הימין אכן נאבק על מנת לממש את זכותו הריבונית לממש את שלטונו לאחר הניצחון בבחירות והקמת "ממשלת ימין על מלא". במחנה השמאל לעומת זאת נאבקים נגד הזכות הדמוקרטית של רוב העם להכריע, כאשר במחנה השמאל משתמשים בטענות מגוחכות של "זכויות המיעוט" שהלכה למעשה באמצעותן מנסים לכפות על הרוב ערכים שאינם רוצים בהם.

לאחר שהבנו שאין מדובר במאבק על הדמוקרטיה, נשאלת השאלה מה מהות המאבק? מהות המאבק, בין המחנה השמרני-מסורתי שמאמין בארץ ישראל כהבטחה אלוקית וכזכות אבות מתורתנו הקדושה, לבין המחנה הליברלי-חילוני המעוניין להפריד את הדת מהמדינה, כאשר יש לומר את האמת, המחנה החילוני ייסד ושלט בישראל מקום המדינה ועד לשנת 77' כשבגין עלה לשלטון.

המחנה הליברלי-חילוני, "השמאל", כבר בשנת 77' הבין שאינו מסוגל להשיג רוב דמוקרטי בישראל ולהקים ממשלה בדמותו ולכן החליט, יש לומר בחוכמתו, להשתלט בצורה חכמה על רוב מוקדי הכוח במדינה שאינם דמוקרטים ובעיקר שייכים לדרג הפקידותי. בכך הבינו שיוכלו להמשיך ולקיים את שלטונם הלכה למעשה, במוקדי כוח כמו תקשורת, אקדמיה, צבא ובראש ובראשונה מערכת המשפט שבראשה עומד הבג"ץ.

בג"ץ הוא מוקד הכוח העיקרי שדרכו ניתן לשלוט בכל שאר המוקדים, כולל כנסת ישראל. אפרופו הדיונים הקרובים על ביטול חוקי יסוד של הכנסת, בג"ץ הוא "החוק" ולכן כולם מחויבים להישמע "לחוק". בג"ץ הוא מי שמאשר את החוקים ומי שמפרש אותם ובכך הלכה למעשה משיגים שליטה על המדינה כולה. חשוב להדגיש, בג"ץ עצמו הוא מוסד חשוב ביותר בכל דמוקרטיה, והדיון הוא על אותם שופטים שנכון להיום יושבים בבג"ץ ודרך המינוי שלהם פועלים פוליטית לטובת השמאל על פי דעתם של רוב אזרחי ישראל.

מחנה הימין חלם על רפורמה שתשים סוף לשלטון בג"ץ ושמאל במכה אחת. יש לומר את האמת, זה לא הצליח ולא בטוח שנכון היה "להצליח". בכל מקרה בימים אלה מנסים במחנה הימין להבין איזה שינוי ניתן לעשות בהסכמה, שגם ישיג את התוצאה הרצויה וגם לא יראה קיצוני מדי ולא יבעיר את השטח. אף אחד לא מעוניין במלחמת אזרחים ובמיוחד בתקופה ביטחונית לא פשוטה.

בג"ץ בנוי בראש ובראשונה מתפקיד נשיא העליון, כאשר כיום הנשיאה הינה אסתר חיות שצפויה לפרוש באוקטובר הקרוב. תפקיד הנשיא הוא הדרמטי ביותר וניתן לומר שנשיא בית המשפט העליון הוא האיש החזק ביותר במדינה שעליו אין בלמים והוא בעצם "בג"ץ". נשיא העליון קובע איזה הרכבים ישבו בכל דיון; כיום יש 14 שופטים בבית המשפט העליון חוץ מנשיא העליון, חלקם שייכים לצד השמרני וחלקם לצד האקטיביסטי, מילים מכובסות שמטרתן לומר שחלקם מחזיקים בעמדות ימין וחלקם בעמדות שמאל.

נשיא העליון בקביעת ההרכב לכל דיון יודע מראש את מי הוא מצוות להרכב ובכך מראש התוצאה צפויה, בעצם כוחו של הנשיא הינו לקבוע כמעט בוודאות תוצאה של כל דיון בבג"ץ. נשיא העליון גם יושב בוועדה לבחירת שופטים בראש צוות השופטים, ובכך כוחו לקבוע מי יהיו השופטים החדשים שימונו לבית המשפט העליון. ביחד עם השופטים יש לו את זכות ה'וטו' להחליט, לכן, נכון להיום נשיא העליון הוא הלכה למעשה בג"ץ.

בהצעת הפשרה המסתמנת מוכן רה"מ בנימין נתניהו להתפשר כמעט בכל הסעיפים, הלכה למעשה לוותר על הרפורמה המשפטית כפי שהכרנו אותה עד היום. אך דבר אחד הוא מבקש בתמורה, את העיקר, מבקש הוא להגיע להסכמה רחבה שאת נשיא העליון הבא - שהוא הלכה למעשה מוקד הכוח העליון במדינה, את נשיא העליון השמאל יחדל לקבל בשיטת "הסיניורטי" כמו שהתרגל עד היום, את נשיא העליון הבא - ימנו מהיום והלאה ברוב של 7 מ-9 חברים בוועדה למינוי שופטים על פי הצעת הפשרה.

כזכור, לימין יש לפחות 3 נציגים בוועדה, לכן יהיה לימין זכות וטו על מינוי הנשיא הבא באוקטובר הקרוב ובכך הימין מבטיח ומוודא שנשיא העליון הבא יהיה אך ורק אדם שנתניהו ולוין אישרו. מה שאומר שבהכרח מדובר במינוי שאינו שייך עוד לשמאל ובאדם שבמקרה הגרוע ביותר מבחינת הימין יהיה "מאוזן" ובעצם בכך משיג הימין את מטרתו העליונה, את סוף שלטון השמאל בבג"ץ.